מדיטציה מטרתה:
כלי לחיבור לעצמי
גם פעילות גופנית ביכולתה לחבר
אך זה שונה מעט
היא מאפשר חיבור ילד פנימי
ודיוק מסע הנשמה
יש כאלה שריצה לאורך זמן מביאה אותם ל״zone״
יש כאלה שתרגול יוגי עוזר להם לנשום ברכות פנימה ולעדן את הקשיים
ויש כאלה שאוהבים לשבת, לעצום את העיניים, להתבונן במחשבות ולחדש זרימת אויר, להתבונן באויר שנכנס ויוצא ולחבק את המחשבות גם כאלה שאנחנו לא אוהבים
אפשר כמובן כל אחד מהדרכים, הכי טוב בעיניי זה לשלב כוחות ולבחון מה הכי עוזר ואיפה אני עוד צריך הנחיה ועזרה כדי להשתפר ולחיות ברווחה מלאה.
בלי נשימה אין חיים.
אז אני מזמין אותך לקחת נשימה עמוקה, רגע לעצור את הרצף של המחשבה והקריאה. לקחת עוד נשימה עמוקה ולנשוף בכוונה לשחרר מתח. ואז עוד נשימה עמוקה ורגועה, לאט להכניס את האויר, לתת לאוויר להיכנס ולצאת ברוגע. ובנשימה הרביעית להתבונן בנשימה ולראות איזה יופי שזה עובד, שהריאות מתמלאות אויר והלב מזרים דם וחמצן לכל הגוף.
מדיטציית גוף האור מאפשר פתיחת מרכזי אנרגיה וזרימת אנרגיה חופשית בכל הגוף לשחרור כאב ומתח:
כשאני מתרגל מדיטציה אני מאפשר קשב פנימי.
להתבונן במחשבות, ברגשות. לתת להן לעלות. ללמוד לתת מקום ואז לשחרר.
מתוך קשב זה באפשרותי להכנס מהמודע אל הלא מודע.
אני לא יודע מה יתגלה לי שם. אני נכנס למצב מדיטטיבי מתוך פתיחות וקבלה.
אני מתרגל הקשבה, פתיחות לכל תחושה, רגש, תובנה, גופנית או נפשית.
להתחיל לעשות מדיטציה זה אומר לשבת במקום נוח ושקט.
יש המון דרכים של ישיבה. המטרה היא שיהיה נוח, שנשאר קשובים, כלומר,
שנשב בצורה נוחה אך לא בשכיבה בכדי להישאר במצב של ערות.
את הקשב ניתן להפנות בהדרגה בעזרת הקשבה לנשימה שלנו.
אנחנו נשים את תשומת ליבנו לאוויר הנכנס והיוצא.
נמקם את המודעות שלנו במרכז החזה וננשום.
יש לאפשר לכל מחשבה ותחושה שעולה לנו- לעלות. ובאותה הנשימה שהיא עולה, דוהה בנפשנו, כך היא ממשיכה הלאה ומתמוגגת. אנחנו לא שולחים אותה הלאה אלא מאפשרים לה להיות. עצם זה שנאפשר, שנהיה במצב פתוח להכול, כך גם נקבל כל דבר, ובהתאם מה שיעלה גם ידהה וימשיך הלאה באותה נשימה ברגע שנאפשר לכך.
זוהי תחילתה של הקשבה
רוך וקבלה מול עצמי
זוהי הדרך
מדיטציית אור הפנים היא מסע אל הנקודה המרכזית של התודעה, אל נבכי הנשמה, חיבור לתקשורת נעימה וטובה דרך פתיחת האור המוקרן מכל פנים של כל אדם: